פרשת תזריע- על האיש, האישה והאדמה, על טבעיות, מחויבות ואחריות

yochai.zxc • March 31, 2019

אישה כי תזריע וילדה זכר


האם יש לנו בני האדם זכויות על הטבע סביבנו? האם הוא כאן כדי לשרת אותנו וזכותינו לשעבדו לצרכינו? מהי אחריותו ומחויבויותיו של האדם בזה העולם, והאם ישנם גוונים שונים לאיש ולאישה?

בפרשתנו מתחילה התורה לעסוק בטהרה וטומאה של בני אדם. לאחר שבסוף פרשה הקודמת היא התעסקה בחיות- סיווגם, כשרותם, טומאתם כשהם מתים ועוד. רש"י מבאר כי התורה עסקה כאן בחיות טרם בני האדם, כפי שבבריאת העולם נבראו החיות לפני בריאת האדם.
ישנו מדרש האומר שסדר הבריאה הזה הוא לשני צדדים: אם יילך אדם בדרך של טוב ויושר- נאמר עליו כי הוא זכה לבוא בסוף הבריאה, לאחר שכל העולם הוכשר עבורו לשמשו ולהיטיבו. אך אם הוא יילך בדרך רעה ומסולפת, נאמר עליו כי יתוש קדמו בבריאת העולם והיתוש חשוב ממנו.
לאדם אין זכות על הטבע! האדם אינו תכלית כל הבריאה!! תכלית הבריאה היא העבודה ליוצר כל, ההקשבה לרצונו. ורצונו- להיטיב!
אם האדם הולך בדרך זו- הבריאה נמצאת כאן כדי לשמשו ולהיות לו לעזר למען הופעת תכלית זו. אך אם לחילופין הוא עסוק רק בצרכיו הנרקסיסטיים וחפץ שהכול יהיה משועבד אליו- אין לו שום זכות על הטבע. יתרה מכך- הטבע גדול ומרומם ממנו!! שהרי הטבע עושה תפקידו בעולם והאדם לא.
כח הבחירה האנושי הינו חרב פיפיות- ביכולתו להיות לטוב ולאור וביכולתו להיות לכלי שרת לכל נבלה וכיעור.

השפתי חכמים שואל על רש"י שהבאנו לעיל: אם הקדמנו בפרשותינו את החיות לבני האדם עקב קדימותם בבריאה, מדוע לא הקדמנו כאן את הזכר לנקבה, כפי שהוא מוקדם בבריאת העולם. מדוע כעת מדובר בפרשת תזריע על אישה היולדת ומיטמאת בכך, ורק בפרשה הבאה, פרשת מצורע, מדובר על הגבר הנטמא בטומאת הצרעת. אחד מהסבריו לשאלה זו הוא כי: 'אישה היא קרקע עולם, שמצמחת מה שזורעים בה והאדם מקרקע עולם נברא', לכן פתחה התורה בנקבה לפני הזכר, ועוד כתבה "אישה כי תזריע וילדה זכר". כל זאת כדי לחדד לנו שכל קיומו של הזכר תלוי בקיומה של הנקבה, הנקבה כקרקע העולם וכאישה ורחמה.
יש כאן התייחסות לאישה כקרובה יותר אל הטבע, אל טבעיות החיים. וכפי שהטבע עושה רצון האל באופן הכי טבעי ופשוט. כך האישה יחסית לגבר- מסוגלת לעשות טוב ולהיות נאמנה לעצמיות נשמתה ביתר טבעיות וקלות. וכפי שכותב השפתי חכמים שהיא מצמחת מה שזורעים בה. נראה לי שאמירה זו מדייקת לנו הבדל חשוב בין הנקבה לזכר. הבדל שלמרות כל התנועה הפוסט מודרנית, הפמיניסטית והפלורליסטית- כמדומני שאינו יכול להיות מוטל בספק. האישה מקבלת את הזרע, ברצונה ולצערנו לעיתים גם לא ברצונה. לעומתה הגבר- פועל רק על פי בחירתו. ברצותו יעורר תאוותו ואונו (אם אין קושי כזה או אחר) וברצותו ישבית אונו. אין הוא יכול להיאנס.
לכן במובן הזה האישה קרובה יותר אל טבע החיים שבחירתו מועטת יותר (כמובן שהפער בין הבחירה של החיות לבחירה של האדם, הינו עצום עשרות מונים מהפער שבין הבחירה של האישה לבחירה של הגבר!).
היכן זה שם את הגבר? האם זה נותן לו פריבילגיה על האישה? וודאי שלא, כפי שגדולתו מהחי אינה נותנת לו שום זכות. זה פשוט שם את הגבר בעמדה עם יותר אחריות! כפי שאחריות האדם על הבריאה גדולה יותר מאחריות החי, מכיוון שהוא בעל בחירה חופשית יותר.

אך יש כאן משהו טריקי- למרות כל מה שאמרנו, הרי האישה נבראה לאחר הגבר, ובכך אחריותה גדולה יותר. ואם היא תלך בדרך של טוב ואור, נאמר לה כי היא נזר הבריאה ואפילו הזכר כאן כדי לשמשה. ואם תלך בדרך מעוותת ותחטיא את מטרתה, נאמר לה כי אפילו הזכר קדם לה (על משקל היתוש).
אז מצד אחד- האישה נבראה לאחר הגבר, ומצד שני- היא מוזכרת בפרשתנו לפני הגבר. אך הזכרה זו אינה אומרת לנו על מעלת הזכר כפי מעלת האדם על החי, אלא על כך שלולא האישה לא היה הגבר יכול להופיע כלל. כל קיום האדם תלוי בקרקע, באדמה ממנה נבראנו. וכל קיום הזכר ספיציפית - תלוי באישה, ממנה הוא יוצא. האישה כאן אוחזת בשתי קצוות- טבעיותה וכוחה להשתייך אל הטוב ולמלא את ייעודה ביתר טבעיות. שהתולדה של זה היא שקיומה של הגבר תלוי בה, ובלעדיה הוא היה נשאר מופשט מחומר, מנותק מהמציאות. והקצה השני שהוא באמת הרחבה של הראשון- היא ההתבררות של גדולתה ומתוך כך של אחריותה, שהרי היא נבראה אחרונה.
העמידה של האישה בתווך הזה- היא המאפשרת למציאות כולה להיות מחוברת. היא המחברת שמים וארץ, רוח וחומר, חלום והגשמה.

More Posts