אנחנו נעים בחיים ברצף שבין תוקפנות לרכות, בין מלחמה לשלום, בין אומץ לוויתור, בין נפרדות לחיבור, בין אגרוף ללטיפה, בין דחיפה לחיבוק.
ביום יום שלנו, וגם בתנועה, אנחנו מנסים לרוב להיות "בסדר" ולהביא חלקים שהחברה "תקבל אותם" ביתר קלות. מילדות פיתחנו מנגנונים משוכללים, שנועדו על מנת להגן עלינו, על מנת "לשרוד" בחברה הסובבת אותנו. אלו מנגנונים שעשו הזרה (מלשון זרות) לחלקים מסויימים בתוכנו, שמו עליהם תווית שזרקה אותם הרחק אל מעמקי הנפש. אסור שמישהו אחר אי פעם יידע על קיומם.
לחלקנו הצדדים הרכים שלנו כגברים- זרים, מאיימים או אפילו מפחידים. יש פחד מלהיתפס כחלש או רכרוכי, וכן פחד מאינטימיות שיכולה לאיים על מנגנוני הגנה שפיתחנו מילדות.
לחילופין, לחלקנו דווקא הצדדים התוקפניים יותר, המתעמתים- זרים, מאיימים ומפחידים. אנחנו מפחדים לפגוע, מפחדים להיפגע.
הגוף זוכר הכול, מספר הכול, גם בלי שנהיה מודעים לכך.
בסדנא שלנו ננסה לחקור דרך עבודת גוף, תנועה, פסיכודרמה ומשחק, את היכולת שלנו לנוע בגמישות על הרצף הזה. המטרה היא להרחיב את המנעד הרגשי והתנועתי, להיות במגע עם עוד חלקים בתוכנו, לגעת בגבולות.